נישאים על כנפי הדמיון

מאת: אלינור איתם

התוודעתי לכוחו של הדמיון בעקבות פרוצדורה רפואית שנאלצתי לעבור. לאחר שכלו כל הקיצים ודבר לא שיפר את מצבי, החלטתי להיעזר בטכניקת דמיון מודרך עליה קראתי פעם. התוצאות הדהימו אותי. בתוך זמן קצר נענה גופי להזמנת הדמיון ועשה את מה שביקשתי ממנו בעזרת ההדרכה שקיבלתי מהמטפלת שהייתה לצידי. זמן קצר לאחר מכן פגשתי אם לתינוקת בת שלושה חודשים ששמחה לחלוק עימי את חוויותיה משימוש בטכניקה של דמיון לקידום תהליך הלידה שלה. "הגעתי לבית החולים עם צירים חזקים", היא סיפרה, "אך הלידה לא התקדמה כמצופה. שכבתי בחדר היולדות במשך 17 שעות, מבלי שתהיה כל התקדמות בתהליך. פקעו לי את מי השפיר, נתנו לי פיטוצין לזירוז והכל לשווא. בסופו של דבר, החלטתי להיעזר בתרגיל בדמיון מודרך. התחלתי לדמיין צינור שאני מרחיבה באמצעות נשיפה. דמיינתי את התהליך באופן מדויק במשך זמן רב. לאחר שעה וחצי של תרגילי דמיון התבשרתי כי עלי להתחיל ללחוץ משום שהלידה הגיעה לשלב הפעיל. בתוך 20 דקות הגיחה בתי לאוויר העולם, לאחר שביליתי בחדר הלידה כמעט יממה שלמה". בעקבות השיחה הזו החלטתי להעמיק ולבדוק איך משפיע עלינו הדמיון באופן כה משמעותי.

הארכת ההפוגה

כנס "תעצומות בסרטן" שהתקיים בסוף השנה החולפת, עסק בתועלת הדמיון המודרך בהתמודדות עם הסרטן. "הדמיון המודרך הוא כלי חשוב להתמודדות במחלות מתמשכות כמו הסרטן", מסביר פרופסור גרשם זיצ'ק, חוקר סרטן בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. "הריפוי בסרטן נשען על שני מרכיבים: הסרת הגידול וחיזוק הגוף. הרפואה מתמקדת בעיקר במרכיב הראשון, בהסרת הגידול. הרפואה המשלימה מציעה אמצעים שונים לחיזוק הגוף. כאשר הגידול ממוקד ניתן לרפא את הסרטן בבת אחת, אך כאשר המחלה כבר התפשטה לאיברים שונים, הריפוי הוא רב שלבי. תחילה עוצרים את התקדמות המחלה ולאחר מכן מנסים להעלימה.השלב הראשון מכונה הפוגה והוא יכול להימשך במשך שנים רבות. בזמן ההפוגה הגידול כאילו נרדם, מפסיק לצמוח והחולה מרגיש בריא. כאשר הגידול מתעורר ניתן להרדימו שנית וההפוגה נמשכת".על פי גישתו של פרופ' זיצ'ק, הדמיון המודרך הוא האמצעי היעיל ביותר להארכת ההפוגה ומאפשר לחולה סרטן לחיות עם המחלה כשהוא מרגיש בריא.

אבן ירדה מלבי

חשבו על המשחקים הראשונים שיוזמים פעוטות. הם משחקים במשחקי דמיון. פעוט יכול להעמיד פנים שהוא מבשל ארוחה ומאכיל את הבובות. לעתים הוא משכיב אותן לישון ומספר להן סיפור לפני השינה ואחר כך הוא לוקח לעצמו תיק וכאילו הולך בעצמו לסבתא. כל אלה הם משחקי דמיון המשמשים נדבך משמעותי בהתפתחותו הרגשית והקוגניטיבית. משחקי הדמיון הללו נועדו להכין אותו לחייו הבוגרים. באמצעות העמדת הפנים בתוך משחק דמיוני, הוא מתנסה בפעולות שונות מעולם המבוגרים ומפתח את כישוריו.

גם השפה מרמזת על כוח הדמיון בתקשורת עם הגוף. חשבו, למשל, על דימויים כמו "אבן ירדה מלבי" או תחושה של "לשאת את העולם על הכתפיים". אם המועקה מצטיירת כאבן הלוחצת על הסרעפת, אולי דימוי של הסרת האבן, המסתה או הפיכתה לאבק, יכול גם להפיג את התחושה המעיקה. אם ישנה תחושת כובד על הכתפיים, ניתן אולי לדמיין כי הכדור שעל הכתפיים הוא קל משקל ויכול ליפול בעדינות אל הרצפה בעזרת ניעור קל. אבל בל נקדים את המאוחר. ראשית עלינו להיווכח בכוחו של הדמיון כדי להאמין ביכולת הריפוי שלו.

היזכרו מה קורה בגופכם כאשר אתם עומדים לטעום מעוגת תפוחים חמה שזה עתה יצאה מן התנור. כבר לפני שאתם עומדים לטעום ממנה, פיכם מתמלא בנוזלים. הגוף מכין את מערכת העיכול לקראת האוכל שעומד לבוא אל קרבו. בין השאר מופרשים אנזימי עיכול כגון הפפסין, כשהריח מעורר את הגוף להפעיל את המנגנונים הנדרשים לצורך עיכול העוגה. התגובה הביוכימית הזו מתרחשת כתוצאה מגירויו של חוש הריח. כעת דמיינו שאתם עומדים לאכול מאכל אהוב. שימו לב לעובדה המעניינת כי די שדמיינתם את ריחו של המאכל האהוב, והנה גופכם מגיב כאילו אתם עומדים לאכול: פיכם שוב מתמלא בנוזלים וגופכם מפריש פפסין. והנה, רק בכוחו של הדמיון הפעלתם את המערכות הביוכימיות בגופכם.

אם תדמיינו בחטף את עוגת התפוחים, כפי הנראה לא יתרחשו התהליכים הללו בגופכם. יש צורך להתעמק במראה של פרוסת העוגה ולהבחין בכל הפרטים: צורת הפרוסה, הצלחת שעליה היא מונחת ורוטב הווניל או כדור הגלידה שלצידה. כעת דמיינו את הצבעים שלה והמשיכו לדמיין את ריחה המגרה שאליו אולי מתגנבת ארומה של קינמון. דמיינו את טעמה של העוגה. האם יש בה אגוזים או צימוקים? זוהי למעשה חוויה של דמיון מודרך. אנו מפעילים את מרב החושים ומתעמקים בתחושה, בצבעים, בריח, בטעם ובמגע. אנו מתעכבים על כל פרט ומנסים "להחיותו" באמצעות העובדה של תפיסת המציאות באמצעות חושינו. ככל שנתעמק יותר בתחושה של מה שאנו מדמיינים, כך ישתכנע מוחנו שמדובר במסר אמיתי. ככל שאנו מדקדקים בגירוי החושים, כך אנו מסבירים למוחנו אילו מערכות בגופנו אנו מבקשים שהוא יפעיל.

השכל טרוד ושקוע בדאגות

כדי להסביר את פעולת הדמיון המודרך, מבדיל פרופ' זיצ'ק בין שתי ישויות שפועלות בגופנו: השכל וחוכמת הגוף. השכל הוא נחלת המודעות והרצון שלנו. חוכמת הגוף היא נחלת התהליכים הבלתי מודעים בגוף. רוב התהליכים במחלת הסרטן הם בלתי מודעים. ההפוגה בסרטן נשלטת על ידי חוכמת הגוף והיא זו שעוצרת את התקדמות המחלה ומרדימה אותה. הדמיון המודרך נועד לעודד את חוכמת הגוף בהארכת ההפוגה.

ניתן לדמות את השכל לממשק של חוכמת גופנו עם העולם החיצוני. ביומיום אנו מסוגלים לתקשר עם חוכמת הגוף רק באמצעות השכל, אלא שהשכל טרוד במחשבות, בתכנון פעולותיו העתידיות ובתוך כך שקוע גם בפחדים ודאגות. הוא אינו פנוי לתקשורת עם חוכמת הגוף באופן זמין ומיידי כפי שהיינו רוצים. תינוק מביע כל כולו את חוכמת הגוף. הוא אינו טרוד בדאגות, אינו מונע על ידי רגשות מלבד הצורך לספק לגופו את צרכיו כמו אוכל, שינה ושמירה על חום הגוף. אדם בוגר פועל על פי דרישות השכל. הוא מוכן לדחות ארוחת הצהריים כדי להשלים מטלה נוספת בעבודה, ומסוגל להקריב לילה ללא שינה עבור הצלחת משימה חשובה. אדם בוגר אינו יכול לתקשר עם חוכמת גופו ללא תיווך השכל.

היינו רוצים, למשל, לומר לגופנו שאנו עתידים לעבור פרוצדורה רפואית כלשהי שתיטיב עמו ושלא ישדר תגובת כאב לפרוצדורה המועילה הזו, אבל זו תקשורת עם חוכמת הגוף שאינה נגישה לרובנו. אולם מי שיודע להיעזר בדמיון מודרך, יכול להקהות את תחושת הכאב. פרופ' זיצ'ק מסביר שאפשר להתגבר אפילו על תופעות הלוואי של הטיפול הכימותרפי באמצעות דמיון מודרך. אפשר, למשל, לדמיין כי החומר המטפטף בעירוי הנו סם החיים שעתיד לרפא את הגוף. כאשר משכנעים את הגוף שמדובר בנוזל שיסייע לו, תופעות הלוואי של הטיפול נחלשות.

התנגדות הגוף

כאשר הגוף מצוי בהרפיה מוחלטת ואנו קשובים לחוכמתו, התהליך מאפשר לנו באמצעות הדמיון לבקש ממנו בקשות. המסרים נשלחים באמצעות דימויים. "חישבו על פעולה פשוטה כמו הרמת היד", מדגים פרופ' זיצ'ק. "כאשר אנו מחליטים להרים את ידנו למשך שבריר שנייה, אנו מדמיינים את הרמת היד ורק אז חוכמת הגוף שלנו מבצעת את רצוננו וגורמת להרמת היד. רוב התהליכים המעורבים בהרמת היד הם בלתי מודעים ובלתי רצוניים, ולכן נשלטים על ידי חוכמת הגוף בלבד. ניתן להסביר זאת באופן ברור יותר על ידי תהליך כמו לימוד נגינה בפסנתר. לפני שאצבעותינו מקישות על הקלידים, אנו מדמיינים את מראה הקלידים והיכן נניח את אצבעותינו. אימון מצריך דמיון של המהלכים וצפי של התוצאה. אנו מצווים על חוכמת הגוף שלנו באמצעות הדמיון להרים את היד או להקיש על הקלידים המתאימים. הדמיון הוא הכלי בעזרתו יכול האדם להסביר לחוכמת גופו את מה שהוא מבקש. כפי שעלינו להתאמן כדי ללמד את חוכמת הגוף לנגן על פסנתר, עלינו להתאמן בטכניקת הדמיון המודרך כדי לבקש ממנה מרפא".

לעתים חוכמת הגוף מתנגדת לנו ולבקשות שאנו שולחים אליה, ואז היא שולחת בחזרה מסרים בלתי נעימים. לא פעם בוודאי חשתם מסרים של כאב או עייפות בעת שהחלטתם כי הגיע הזמן לחטב את הגוף בחדר הכושר, למשל. הגוף בחוכמתו מתנגד לרצון ושולח מסרים שאומרים "עצור! הפסק את הפעילות הזו!" אגב, ניתן להתיר את הקונפליקט הזה באמצעות הפסקת הפעילות בחדר הכושר או באמצעות כפייה על חוכמת הגוף להגדיל את מסת השריר.

"ההיפנוזה גם היא מיועדת לתקשורת עם חוכמת הגוף", מסביר פרופ' זיצ'ק. "מהפנט מקצועי יכול לנטרל את פיקוחו של השכל ולדבר באופן ישיר עם חוכמת הגוף באופן דומה לדמיון מודרך. תחילה הוא מכניס את המטופל להרפיה ולאחר מכן הוא פונה אל חוכמת הגוף שלו. בתקשורת הישירה הזו עם חוכמת הגוף יכול המהפנט לבקש להעלות את לחץ הדם, למנוע דימום למרות דקירה ולבצע עוד פעולות הנדמות לנו כמעשי קסמים. גם בעת מדיטציה אנו מתקשרים עם חוכמת הגוף. בעת מדיטציה אנו נכנסים להרפיה, משקיטים את השכל, או בלשונו של בודהה: 'משקיטים את קרקורי הקופים', וכך אנו הופכים קשובים יותר לחוכמת גופנו".

להתגבר על הסחות הדעת

כעת, משהבנו כיצד הדמיון מתקשר עם גופנו, נשאלת השאלה מדוע לא די במדיטציה, ומדוע יש צורך במדריך שיוביל אתכם אל הדמיון הפרטי שלכם. אורית אופיר-אלדר, מנחת קבוצות לדמיון מודרך וחשיבה חיובית ב"בית דרך חיים", מטפלת הוליסטית ומומחית לטיפול בהתמכרויות במכון אלדר, מסבירה שההנחיה מסייעת למודרך להתגבר על הסחות הדעת של המחשבות. ישנם אנשים שחרדים מן הלא נודע או אנשים שמתקשים לדמיין לבד. ההכוונה של המנחה בקולו המרגיע, משמשת נתיב אליו יכול המונחה להיצמד. הוא יכול להיעזר בתיאורים של המדריך כדי להתמקד במה שהיה רוצה לרפא או לפתור.

המסע אל עבר הדמיון המודרך מתחיל בהפגת המתחים, החששות והדאגות, ולכן כמו במדיטציה, כל מסע בדמיון מודרך מתחיל בהרפיה. "כל פעולת מדיטציה מתחילה בתרגול" מסבירה אופיר-אלדר. "ראשית, אנו לוקחים מספר נשימות כדי להרגיע את כל חלקי הגוף. אנו עוברים לאורך כל הגוף, מכפות הרגליים ועד הראש, ובודקים היכן הצטבר מתח. כשזיהינו את מקורו אנו נושמים ומכוונים את הנשימה לאותו אזור. לרוב האנשים קשה מאוד להשתיק את המחשבות, ולכן כאשר מתמקדים בראש אני מציעה לדמיין את כל המחשבות מתעופפות להן כמו להקה של ציפורים או פרפרים שמתרחקת אל עבר האופק. המטרה היא להסתכל על המחשבות מבחוץ ולתת להן לחלוף. המחשבות שלנו הן חלק ממה שעובר בתודעתנו ואפשר להביט בהן, לשחרר אותן ולתת להן להתרחק. לאחר שהמדמיין נמצא במצב של הרפיה, הוא פנוי להתעמק בדימויים. הדמיון המודרך הוא סוג של מדיטציה מונחית.

מאחורי דלתות סגורות

"המעבר מהרפיה לתרגיל של דמיון מודרך מתחיל בעזרת סיפור", מסבירה אופיר-אלדר. "לכל נושא הזקוק לפתרון יש את התרגיל המיוחד לו. הסיפור יכול להתרחש בשדה גדול מלא בפרחים צבעוניים. בעת התרגיל אבקש להתעכב על הצבעים שהם רואים, על ריחם של הפרחים, על קולה של הרוח המנשבת בין הגבעולים. אני מנסה עד כמה שניתן להחיות את מושא הדימוי בדמיון. ככל שנצליח לדמיין את כל החושים בתהליך יצירת הדימוי, כך נוכל לכוון את הגוף לקבל את המסר וליישם אותו.

"לא תמיד מערבים בתרגילים את החושים. החושים מסייעים לנו לתפוס את הדימוי, אבל בתרגיל אחר נוכל למשל להגיע לבית עם הרבה חדרים ונפתח בו דלתות כדי לגלות מה חבוי מאחוריהן. בתרגיל כזה המטרה היא להתעמת עם רגשות. במקרה כזה פחות חשוב להחיות את הדימוי ויותר חשוב להתעמק במה שנמצא מאחורי הדלת. לעתים האדם מגלה מאחורי הדלת את עצמו בילדותו ומתעמת עם מצב שמפריע לו מזה שנים. לעתים מסתתרת מאחורי הדלת חוויה המעוררת בו צחוק גדול או בכי. אנחנו יכולים לברר מה קרה שם, לבדוק האם הרגש הזה עודנו קיים והאם אפשר לשחרר אותו".

אישי או קבוצתי

מניסיוני האישי, קשה מאוד להתחיל בתרגול דמיון מודרך ללא עזרה. אני התנסיתי בתרגול בדמיון מודרך בקבוצה ובאופן אישי עם מטפלת. היתרון בתרגול "אחד על אחד" הוא שלפני התרגול המנחה מברר מה הבעיה בה מבקש המונחה לטפל. כך הוא יכול "לתפור חליפה" המותאמת בדיוק עבורו. בטיפול "אחד על אחד", מברר המטפל מהם הנופים, האתרים והמצבים המרגיעים אתכם: מונחה אחד יירגע ליד אגם גדול ולאחר דווקא שדה פרחים יהיה המקום המתאים יותר לחוש שלווה. כאשר המנחה לומד לעומק את הבעיה הפרטית שלכם, קל לו לכוון אתכם לתרגיל ממוקד המותאם עבורכם. החיסרון בתרגול קבוצתי מתבטא בעובדה שמדובר בתרגיל כללי המיועד לקבוצה כולה, אבל בתום כל תרגיל מתקיימת שיחה על החוויה שעברה על המשתתפים בו. דווקא השיתוף בחוויות עשוי לעתים לאפשר למונחים האחרים להבין מה קורה להם בעת התרגיל וללמוד מתוך התנסותם של האחרים מה נכון להם יותר.

אפשר גם לבד

בספרו "דמיון מודרך", מתאר ד"ר ג'רלד אפשטיין, פסיכיאטר במקצועו, תרגילים בדמיון מודרך לטיפול במחושים שונים כמו כאבי ראש וכאבי מחזור, טיפול במחלות כמו הצטננות, דלקת מפרקים, ופנייה לחוכמת הגוף לצורך עזרה באיחוי שברים, בטיפול בבעיות פוריות ואף טיפול בבעיות נפשיות כמו חרדה ודיכאון. ד"ר אפשטיין, חסיד של הרפואה המערבית, רופא ופסיכואנליסט פרוידיאני במקצועו, החל לטפל בדמיון מודרך לאחר שפגש בבחור שהחלים מדיכאון מתמשך. הצעיר טופל בפסיכואנליזה אינטנסיבית במשך שלוש שנים ללא הקלה בתסמינים, אך החלים מן הדיכאון לאחר חודש של טיפול בדמיון מודרך הנקרא "חלימה בהקיץ". מאז הפך גם הוא חסיד של דמיון מודרך ואימץ את הגישה לטיפול ולריפוי בעיות גופניות ונפשיות. בספרו תוכלו למצוא טכניקות המסייעות בהרפיה ותרגילים מפורטים המותאמים לטיפול בבעיות השונות. לחלק מן התרגילים מתווספים גם איורים המסייעים להבין את אופי הבעיה ואת התרגיל הנלווה לטיפול בה. מי שחש כי הוא עודנו מתקשה בתרגול בדמיון מודרך בכוחות עצמו, ימצא בספר עניין בעיקר בשל ההסברים הנלווים לתרגילים. מי שבקיא יותר בטכניקות של דמיון מודרך ומדיטציה, ודאי יפיק רבות מביצוע התרגילים שהוא מציע. מכרה שהסתייעה בספר להחלמה ממחלת הסרטן, העידה עליו כי זהו התנ"ך שלה בכל הנוגע לריפוי עצמי מן המחלה.

הצמיח איבר בכוח הדמיון

מיכל בוקר, מחברת הספרים "אור", "הבחירה בחיים" ו"מפתח הסודות", מדריכים למדיטציה ולדמיון מודרך לצורך ריפוי, הגיעה לתחום אחרי שלמדה לרתום את הדמיון המודרך כדרך לתקשר עם חוכמת הגוף שלה. "היו לי בעיות פוריות לאחר שבעקבות הריון מחוץ לרחם נאלצו להסיר את אחת משחלותיי", היא מספרת. "בעקבות הניתוח המחזור היה לא סדיר במשך זמן מה, ואז הוא פסק לגמרי למשך חמש שנים. רציתי להחזיר לעצמי את היכולת להרות שוב בין שאר האמצעים שנקטתי כדי להחזיר את המחזור,היו הילינג קבלי וטבילה במים קרים. במקביל למדתי כיצד נראית שחלה מבחינה אנטומית.דמיינתי שלוש פעמים ביום כיצד אני מצמחת את האיבר החסר מחדש. כעבור חצי שנה של תרגולים, חזר המחזור. באותה תקופה נישאתי בשנית. לאחר מכן הריתי בגיל 40 ושוב בגיל 42 ונולדו לי שני ילדים, למרות שהרופאים קבעו לאחר ההריון מחוץ לרחם כי לא אוכל ללדת יותר. בבדיקת אולטרה סאונד שגרתית שנערכה לאחר הלידה השנייה, נמצאו שתי שחלות תקינות. הרופא לא האמין למראה עיניו. ההסבר שלו לכך שבגופי נמצאו שתי שחלות היה שלא הסירו את השחלה מגופי בעקבות ההריון החוץ רחמי. הוצאתי את התיק הרפואי שלי מבית החולים בו עברתי את הטיפול הכירורגי בעקבות ההריון מחוץ לרחם. התיק הרפואי אישר את שידעתי: נכרתה מגופי שחלה. אני שכנעתי את גופי לגדל איבר שהיה חסר בו".

הראיה לכוח הריפוי של הגוף לא מסתיימת רק בסיפורה יוצא הדופן של בוקר על הצמחת איבר חדש בגופה. "כיוון ששני הורי נפטרו ממחלת הסרטן", היא ממשיכה ומספרת, "אני מוגדרת בקבוצת סיכון. כשגילית שיש לי גוש בבית השחי, נלחצתי מאוד.בבדיקת הממוגרפיה התגלה גוש בגודל שני וחצי סנטימטרים. מסיבות טכניות התור להסרת הגידול התאחר בשלושה שבועות. במשך שלושה שבועות, בין שאר השיטות בהן נקטתי כפי שאני מתארת בספרי 'הבחירה בחיים', תרגלתי דמיון מודרך 15 פעמים ביום. ביקשתי מחוכמת גופי לרפא את הגוף. כעבור שלושה שבועות נבדקתי שוב. הרופא הכירורג שבדק אותי לא מצא זכר לגוש בבית השחי ונשלחתי לבדיקת ממוגרפיה חוזרת. הרופאה האונקולוגית שעברה על התיק הרפואי שלי, ביקשה ממני לשוב לבית החולים על מנת לעשות בדיקה חוזרת משום שלא האמינה שגוש בגודל כזה יכול להיעלם. הגוש נעלם.

"כיום אני מעבירה סדנאות של שמונה שיעורים חווייתיים בהתנדבות המתאימות לחולי ומבריאי סרטן ומלמדת אותם מה שלימדתי את גופי. אני מלמדת אותם להיעזר בדמיון כדי להירפא בעזרת חוכמת גופם".